החלטה בתיק ת"ט 23618-02-10

בפני בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ביום 14/6/10.

המבקש טוען בבקשתו כי ביום 16/6/10 התייצב עם ב"כ לדיון, אז קיבל בתדהמה את ההחלטה הנ"ל. לגרסתו, רק באותו יום נודע לו כי הדיון נקבע והתקיים יומיים קודם.

המבקש טען כי נפלה טעות ברישום תאריך הדיון, ולכן לב"כ נמסר שהדיון נקבע ל- 16/6/10 במקום ליום 14/6/10. על כן, מחדל אי ההתייצבות נבע מטעות אנוש.

טיעוני ההגנה של המבקש

המבקש טוען, לעניין הגנתו, כי שכר מאת המשיבה את דירתה יחד עם אחרים ונדרש למסור לה המחאות מראש בגובה דמי השכירות החודשיים. בפועל שילם יחד עם שותפיו את דמי השכירות מידי חודשיים במזומן. לדבריו, המשיבה התחייבה להחזיר את ההמחאות עם כל תשלום במזומן אך התנערה מהתחייבותה זו, ואף לא מסרה קבלות בגין דמי השכירות.

המבקש מוסיף וטוען שפנה לא אחת למשיבה, בבקשות לביצוע תיקונים בנכס אשר  נבעו משימוש

סביר, אך גם בקשות אלה נפלו על אוזניים אטומות.

עוד הוסיף המבקש, כי בטרם הסתיימה תקופת השכירות קץ אחד השותפים מהתנהלות המשיבה ופינה את הנכס, תוך שהציג דיירת חדשה להיכנס בנעליו. בתום תקופת השכירות סיים גם השותף הנוסף את התקשרותו ופינה את הנכס.

המשיבה מצידה, אילצה את המבקש ואת השותפה החדשה לחתום על הסכם שכירות חדש.

באותו מעמד עמד על דרישותיו לביצוע התיקונים.

לטענתו, אף המועצה המקומית ראתה בליקויים סכנה ופסקה כי הנכס אינו ראוי למגורים.

למרות כל האמור לעיל, החליט להמשיך להתגורר בנכס בשל מיקומו בקרבת מקום עבודתו ומתוך תקווה שהמשיבה תבצע את התחייבויותיה.

המבקש מאשר שלא נמסרו המחאות בגין תקופת השכירות השניה משום שעמד עם שותפתו על כך שההמחאות ימסרו כנגד ביצוע התיקונים, אולם המשיבה לא קיבלה זאת ודרשה את פינוי הנכס בגין הפרת ההסכם.

גרסת המשיבה

המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין וטוענת כי המבקש מסתיר עובדות מבית המשפט. לשיטתה, המבקש מעלים את העובדה שסירב להגיע לפשרה עם המשיבה במועד שבו הופטרה השותפה מהתחייבויותיה בהסכם השכירות, ואף לא ציין כי המו"מ נוהל במשותף כששניהם מיוצגים.

המשיבה טוענת כי הפטרה של השותפה הנוספת אין בו משום לפטור את המשיב מהתחייבויותיו והדברים היו ברורים למבקש זה מכבר.

המשיבה טוענת כי המבקש אינו עומד בנטל הפירוט וההוכחה באשר לטענת הכפייה. מצד שני, טענותיו הן גרסאות שבעל פה כנגד מסמכים בכתב. המשיבה טוענת עוד שאין לקבל את טענת הכפייה לגופה ולו משום שהמשיבה אישה חולה ומבוגרת לעומת המבקש שהינו גבר צעיר וחזק. לשיטת המשיבה, טענות המבקש בעניין אי ביצוע תיקונים, הן  טענות כבושות המומצאות בדיעבד לצורך התחמקות מתשלום חובו. הראיה - שחרף כל האמור הסכים לשכור את הנכס במצבו ואף להאריך את תקופת השכירות.

לשיטת המשיבה, העובדה כי התניית ביצוע התיקונים לכאורה אינה מופיעה בהסכם הנוסף מעידה כי לא היו דברים מעולם.

טענות הצדדים הנ"ל שפורטו לעיל, הן רק חלק ממסכת טענותיהם בנוגע לבקשה, אולם לצורך הדיון שבפני מצאתי די באמור לעיל.